כיצד תעריכו את מבני המגורים בישראל? האם שיכוני הרכבות הישנים, שנועדו במקור לעלייה וקליטה, נחשבים לאיכותיים? מרבית הציבור בישראל יאמר שלא, אולם בשנות ה-50 וה-60 התפרסמו מאמרים רבים בעיתוני האדריכלות העולמיים, אשר תיארו את אותם שיכונים כאידאל השיכון הציבורי. היום, הם אולי נראים לציבור מיושנים, אך כך גם המבנים ה"פוסט-מודרניים" של שנות ה-80. מכאן והלאה נשאלת השאלה "מה לגבי מגדלים של העשור האחרון?" והאם אנו מבלבלים בין "בניין חדש" ל"בניין איכותי"? ומשם, כיצד בוחנים גם את יכולת ערי ישראלי להתאים את עצמן לעתיד הדיור.
לעמוד הפרויקט עדן המושבה הקטנה - דירות ברובע יזרעאל בעפולה באתר BankNadlan לחצו כאן
מדינת ישראל עסקה שנים בלייצר יחידות מגורים מיידיות לעולים, אך מציאות זו השתנתה כבר לפני 20 שנה
מאז הקמתה, נדמה כי מדינת ישראל עדיין לא בחרה להתמודד עם השאלה "כיצד בונים ערים טובות יותר?" שיכוני הרכבות שנות ה-50, שיכוני ה-H של שנות ה-60 וה-70 ואלפי הדירות שנבנו בשנות ה-90, עסקו כולם ביצירת דירות שיאכלסו את אלפי העולים שהגיעו בגלי העלייה השונים. יחד איתם פעולות ההתחדשות העירונית של כל עשור ועשור, לא בחרו לעסוק בסוגיית התיקון או שיפור המראה, נגישותו וזהותו עלה עסקו תמיד בבניית הדירה ותו לא. מכאן, הגענו למציאות בה ישנן לא מעט ערים רועשות, עם קשיי נגישות, ומלאות בוונדליזם והזנחה, וכל מבנה "יפה", הופך במהרה לנווה מדבר סביב אדמה כרוכה, שרק מבהירה עוד יותר את חוסר המחשבה בנכסים סביבו.
הערים ה"יפות" בישראל הן הערים הוותיקות, אשר יש בהן מרכיב בולט של "אופי" ייחודי
בישראל, הערים ה"יפות" הן בדרך כלל הערים הוותיקות יותר, אשר יש להן אופי היסטורי והציבור הישראלי, המחפש להתגורר בעיר, מחפש את אותן דירות חדשות, אשר נבנות כחלק משכונה, המחוברת לאזור בעיר בו היא נמצאת. ערים בעלות השקעה אסטרטגית בבנייה ובשימור האופי המקומי, אשר יורדות לכל שדרות הניהול והביצוע העירוניים. לאחר מכן, כשהישראלים מגיעים לטיולים שלהם בחו"ל, הם מביטים בערי העולם בקנאה. אז איך הופכים את העיר לשימושית יותר? כיצד משנים את התפיסה כיום בה התושב פשוט מחפש לעבור ממקום למקום, לתפיסה של בילוי ברחובות העיר במקום בקניון המקומי?