דיור ציבורי הינו מונח מקובל בעולם, ובשנותיה הראשונות של ישראל, היה נפוץ גם אצלנו. למעשה, לא פחות ממחצית מהבנייה בשנות החמישים של המאה העשרים, הופנתה לדיור ציבורי, וכרבע מהדירות בשוק היו בבעלות של המדינה. המטרה של הדיור הציבורי הייתה פשוטה ותכליתית - פיתרון מגורים שסיפקה המדינה למעוטי יכולת שאינם מסוגלים לרכוש או לשכור דירה.
לעמוד מחירון דירות באתר BankNadlan לחצו כאן
המצב בפועל
למרות שבפועל המדינה לא מצליחה להתמודד עם כמות מבקשי הזכאות, הממשלות עדיין לא וויתרו על הדיור הציבורי ולפני מספר שנים, תוקן חוק "הדיור הציבורי" שהציג חידוש מכירת הדירות לזכאים המתגוררים בהן בהנחות גדולות ושיאפשר את הפניית הכספים ממכירת הדירות לסיוע בשכר דירה. אך למרות זאת, הדברים לא השתנו בפועל. במרץ 2015, פורסם בבנק ישראל, הדו"ח השנתי שהוגש לממשלה בנושא משבר הדיור הציבורי בישראל, הדו"ח קורא להרחיב את היקף הסיוע לזכאים, לבנות עוד דירות ציבוריות, להרחיב את פריסתן מעבר לאזורי המצוקה ולהשתתף בסבסוד שכר דירה.
לעמוד דירות חדשות מקבלן באתר BankNadlan לחצו כאן
מי זכאי למגורים בדיור ציבורי?
לפי תקנות משרד הבינוי והשיכון, הזכאים לדיור ציבורי הם משפחות, כולל חד-הוריות ומחוסרות דירה, שבהן שלושה ילדים קטינים ומעלה וזכאים להבטחת הכנסה במשך שנתיים או שמקבלות השלמת הכנסה במשך שנה. אליהם מצטרפים קשישים המתקיימים מקצבאות קיום של המוסד לביטוח לאומי, משפחה שבה אחד מבני המשפחה נכה ומרותק לכסא גלגלים, זוג נשוי שאחד מבני המשפחה נכה בשיעור של 75% ואין לו כושר השתכרות יציב, זוג נשוי עם ילד אחד לפחות כשאחד מבני המשפחה מקבל גמלת נכות של 100% מהביטוח הלאומי, זוג נשוי מעל חמש שנים ללא ילדים, וזוג נשוי מעל חמש שנים עם ילד אחד לפחות, כשכל אחד מבני הזוג נכה בשיעור של 75% לפי הביטוח הלאומי, ולאיש מבני הזוג אין כושר השתכרות יציב. לצורך קבלת הדירה בדיור הציבורי המועמדים צריכים לגשת למשרד הבינוי והשיכון, ולהוציא תעודת זכאות ובה אישור הזכויות, רמת הסיוע והתנאים.